משבר הקורונה הגיח לחיינו בינואר 2020 בתחילה הוא נראה כבעיה של אחרים, אך תוך זמן קצר המחלה המקומית הפכה למגפה עולמית. טיסות נעצרו, ערים הוכנסו תחת עוצר ומקומות עבודה הומי אדם נאלצו לסגור את שעריהם. במרץ 2020 הדי ההדף הגיעו גם אלינו , מסגר לסגר ועם קרוב למיליון מובטלים המשק הישראלי פגש את משבר הקורונה במלוא עוצמתו.
לעת עתה עיקר הנפגעים הם צעירים חסרי השכלה ועובדים לא מיומנים המשתייכים לציבור הערבי והחרדי. גם שנה אחרי הגחתו המשבר טרם הגיע למעוזי הבורגנות, אך כטבעם של משברים היא בוא תבוא. המציאות המשברית בה אנו תונים מחייבת אותנו לשנות את נקודת המבט. זה הזמן לשכלל יכולות ומיומנויות, להרחיב מקורות הכנסה ולחזק חוסן פנימי. עם כל הביקרות שיש לי על המושג אנשי העולם החדש, בין ים המלל מצויה בו גם בשורה לשוק העבודה.
ליקטתי שלוש אסטרטגיות שהפכו לשם נרדף לאנשי העולם החדש שיוכלו לסייע לכם להתכונן טוב יותר למשבר הבא.
מעבר מתשומות לתפוקות
המהפכה התעשייתית הובילה להרחבת שעות העבודה, לנגד עיני התעשיינים עמד הצורך למלא בידיים עובדות את קווי הייצור המתארכים. המכונות לא עצרו והפועלים מגיל שש ועד בכלל עבדו מסביב לשעון, שבסיומן הם נפלו תשושים לדירות מחניקות שנבנו עבורם בקצה המפעל. מציאות זו הייתה שגרת היום באנגליה של ראשית המאה, ובעשורים האחרונים היא פשוט נדדה לסדנאות יזע במזרח.
במדינות המתועשות עולם הפועלים המיוזעים הלך והתכווץ ואת מקומם תפסו עובדים מזן חדש, אך למרות שאיננו עומדים בפסי ייצור ומבריגים ברגים עדיין בשיח הרווח מושם דגש על מספר שעות העבודה. לכן אנו בוחנים את העובדים ואת עצמנו בהיקפי משרה ובכמות השעות השבועיות שאנו מתקצבים לכל עובד. ימי הקורונה מראים לנו שאם אנו חפצי חיים עלינו להביט במציאות מנקודת מבט אחרת, נקודת מבט המעלה על נס תפוקות וביצועים.
ביום שאחרי המגפה שוק העבודה ישתנה, המעסיקים יבינו שניתן לבצע יותר עם פחות עובדים, תיבחן מחדש יעילותן של ישיבות מרובות משתתפים, יושם דגש על תפוקות ולא רק על סך שעות שסופקו למערכת. את מקומן של ישיבות מרובות משתתפים תחלפנה ישיבות קצרות של צוותי עבודה ממוקדים. כאשר השאלות והנושאים לדיון יועלו מראש ויוגדרו יעדי תפוקה לישיבה (מהן השאלות שאנו רוצים לברר יחד? מהי חלוקות המשימות שאנו רוצים להשיג?). העדכונים יצטרכו לעבור למייל וסיעור המוחות יעשה בקבוצות אפקטיביות של חמישה עובדים ולא בפורמים רחבים בהם המחשבה הולכת לטייל בחלונות המשרד.
לתת מקום לפנאי
השהות הכפויה בבית מאמת רבים עם המציאות בה את מיטב שעותיהן הם הקדישו למקומות העבודה, וכך מיומנויות הוריות ותחביבים נשארו הרחק בסדר העדיפויות. השהות הארוכה זה במחציתו של זה ואני יציבתו של שוק העבודה, מחדדים את ההכרה שהמשפחה והבית הם העוגנים המרכזיים בחייו של האדם. אני בספק אם לאחר המשבר יסכימו העובדים לחזור למציאות בה בשל חוסר גמישות הם עובדים מסביב לשעון, תוך שהם משאירים את בני ביתם מאחור. דווקא חברות שיציעו לעובדים מודלים של שילוב ויעלו על נס את איכות החיים של העובד, יזכו בהערכה ובמועמדים שיחפצו להיות חלק מצוות שרואה אותם ואת בני משפחותיהם.
להרחיב את המיומנות והאוריינות הדיגיטאלית
ימי הבידוד שנכפו על כולנו פתחו עולם חדש של התקשרויות. פותחים את המחשב ומתחילים לעבוד, משתפים מסכים, מעבירים מסמכים, מתעדים את הישיבות בענן. תחשבו על כל השעות שבעבר הלא רחוק שרפתם על כל המנהלות שסביב הישיבות הללו, משלב הנסיעה והעמידה בפקקים, מציאת החניה ההרגעות מכל התהליך המתיש שציינתי. בעתיד הלא רחוק כל אלו ייראו כאנקדוטות מהעבר הרחוק שישבו בכפיפה אחת יחד עם סיפורי זיכרונות מהימים בהם חיכינו לקבל מכתבים בדואר.
הטמעת כלים טכנולוגים מצריכה למידה ויכולת הסתגלות, אולם בשבוע האחרון ראיתי כיצד ארגונים ועובדים שאינם דיגטלים בעליל לפתע אימצו את הטכנולוגיה בידיים מושטות. צריך לזכור שהאדם הוא אחת החיות עם יכולת ההסתגלות הגבוה ביותר בטבע, אם אנו רוצים לשרוד עלינו להסתגל לשינוי ולהבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. זה הזמן להתחבר לקבוצות בפייסבוק לשמוע פודקאסטים של אנשים שכבר נמצאים בעיצומו של השינוי – הם יחסכו לכם זמן יקר. אני התחלתי עם המאסטר, תומי בארב הידוע מהפודקאסט, כלים לעל אנושיות, שמצליח בשפה ברורה ונגישה להביא את רוחות העתיד למשרדים עמוסי ניירת.
לחשוב מעבר לדיכוטומיה
החלוקה הבינארית בין עבודה לבין פנאי, יצרה מציאות בה אנו משקיעים את מיטב זמננו (אם נכניס לחישוב את זמן הנסיעה לעבודה, נגיע בקלות ל-10 שעות ביום) בעבודה. למרות הזמן הרב שאנו משקיעים בעבודתנו, מדהים כמה מעט אנו יודעים על הכישרונות והתשוקות של אלו שעובדים עמנו. עד כמה עולמם הפנימי מצליח לחדור מבעד לשגרת העבודה? עבור רבים, הדיכוטומיה הזו מובילה לכך שהם מנהלים שני יקומים במקביל – האחד במקום העבודה והשני בשעות הפנאי שלהם.
חישבו כמה מקום העבודה יכול להיות מועשר ומגוון אם ניתן ליצירתיות החוויה בשעות הפנאי לעלות מעל לפני השטח, גם בשגרת העבודה היום יומית. כמה העובדים הללו ירגישו משמעותיים ונראים כאשר נתייחס אליהם כמכלול ולא ככלים המניעים משימות בצורה לינארית מתחנה לתחנה. בשלב הראשון, הרחבת צורת ההסתכלות יכולה לבוא בהפסקות יזומות בהם העובדים מביאים את עולמם. חובבת ספורט, תוכל לפתוח את השבוע באימון קצר שהיא מעבירה, אופה להנאתו יפתח את ישיבת הצוות בסדנת קינוחים וכן הלאה. בשלב השני יש לפעול לכך שאנו נכניס לשיח המקצועי כיווני חשיבה היונקים מתחומי הפנאי של העובדים. ריבוי נקודות המבט יאפשרו הפרחה של רעיונות חדשים לבעיות קיימות, ולהקטנת ההפרדה בין העולם הפנימי של העובדים לבין העבודה. ככל שיתקיימו בין השניים תהליכי הזנה כך נוכל להעלות את תחושת השייכות, להגביר את הפרודוקטיביות ולכונן תהליכי פיתוח שמושתתים על יסודות מגוונים.
להרחיב את סל היכולות
בדור הקודם אנשים שאלו את חבריהם, מה המקצוע שלך? וציפו לשמוע תשובה אחת ברורה ומהדהדת: מורה, עורך דין, רואה חשבון, כלכלן וכו'. לרבים לא משנה מהו המקצוע אך חשוב שהוא יכלול מילה אחת שממסגרת את האדם שניצב מולם. כיום יותר ויותר שכירים משלבים בין עבודה כשכירים לבין הכנסה נוספת כעצמאיים, או בשילוב בין מקצועות שלכאורה אין ביניהם קשר מלבד תשוקות ותחומי עניין של העובדים. רוחות אלו של שילוב מסעירות את אנשי העולם החדש כבר שנים. כטבען של מהפכות, רבים מפקפקים ורואים בהן משובות נעורים ותו-לא. אכן עדיין 87% עובדים כשכירים, ושיעור המשלבים בין שכירים לעצמאיים הינו זניח ועומד על 2% בלבד. אולם ימי הקורונה מביאים עימם רוחות של שינוי, במציאות בה בין לילה אחוזי האבטלה מחמשים את עצמם ונושקים לקו ה-20%, מראים שהמציאות שהכרנו עומדת להשתנות.
אנשי העולם החדש הכוח נמצא בידיכם
רבים מאלו שיאבדו את פרנסתם במשבר הכלכלי יצטרכו לחפש אפיקי פרנסה חדשים. אלו שהיו מושקעים רק בתחום אחד יאלצו להיאבק במים הסוערים עם עוד רבים שחותרים לאותה משרה. לעומת זאת אם תעשירו את ארגז הכלים שלכם ותעשירו אותו בכלים מגוונים הכוללים: מותאמות, אינטר-דיסיפלינריות, יכולת למידה עצמית, חדשנות ויוזמה תוכלו לעבור את המשבר הקרב בשלום תוך מציאת הזדמנויות חדשות ומפתיעות.
